<h1>ספר השולחן הלכ' סעודה שער שלישי</h1>
<h2>דף לז.</h2>
האי טריתא דארעא, והוא שעושין חלל בכירה ונותנין שם עיסה שהיא רכה מאד ואופה שם כדרך שעושין באילפס, מברך עליו בורא מיני מזונות, ואם קבע סעודתו עליו מברך עליו המוציא וברכת המזון. וכתבו בתוספות שאותן ניבלי"ש שעושין אותן מבלילה רכה הרבה אין מברכין עליהן המוציא אלא בורא מיני מזונות, ואפילו קובע סעודתו עליהן. ואינו דומה לטריתא, שמברך עליה המוציא בשקובע סעודתו עליה, שאין בלילות הטריתא רכה כל כך כמו בלילת הניבלי"ש. אבל אותן הפרטילש ואותן הרישאולש אחר שיש להם תורת לחם ובלילתן עבה מברכין עליהן המוציא וחייבין בחלה.
<h2>דף נג.</h2>
מאימתי מברכין על הפירות ברכה הראויה להם, משיוציאו את הפרי. ואע"פ שהם קטנים מאד, מברכין עליהם בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, חוץ מן הבוסר שאין מברכין עליו בורא פרי העץ, עד שיהיה כפול הלבן הנקרא פשאול, אבל פחות מכאן אינו נקרא פרי עץ, ומברכין עליו בורא פרי האדמה כמו שמברכין על הקפרס: האוכל פלפלין כשהן רכין מברכין עליהם בורא פרי האדמה ולא בורא פרי העץ. ואע"פ שהוא הפרי עצמו, לפי שלא נטעו האילן לכך שיאכל הפלפל כשהוא רך, וכן האוכל זנגביל רך מברך עליו בורא פרי האדמה, והאוכלן כשהן יבשין אינו מברך עליהם כלום, לפי שאינו אוכל אלא תבלין למתק הטעם, ולפיכך אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם: וכן אוכלין שאינם ראויים לאכילה ומשקין שאינן ראויין לשתייה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא, ועל הכל אם אמר שהכל יצא, ואפילו על הפת והיין.
<h2>דף קא:</h2>
בירך על היין בורא פרי הגפן, ואחר כך הביאו לו יין אחר שיש לו טעם אחר, אין צריך לחזור ולברך על השני בורא פרי הגפן, אבל צריך לברך עליו הטוב והמטיב. בד"א בשיש עמו בני חבורה ששותין עמו, אבל אם עמו אחרים, אינו מברך הטוב והמטיב, אלא מברך עליו שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, וכן אסיקנא בפרק הרואה. ודעת רש"י ז"ל דכשמברכין על היין השני הטוב והמטיב, לא אמרו אלא כשהיין השני משובח מן הראשון, אבל אם הוא גרוע, או ששניהם כאחד טובים, אינו מברך עליו כלום. אבל הרב רבי משה בר מימון ז"ל כתב שעל רבוי הטובה הוא מברך, ואע"פ שהאחרון אינו משובח כראשון, מברך הטוב והמטיב או שהחיינו, ובלבד שיהיו שני מינין, שחור ולבן או ישן וחדש. והרב בעל העטור ז"ל כתב שאפילו במין אחד ואפילו השני גרוע מברך עליו, וכמו שאמרו בירושלמי על כל חבית וחבית דפתח מברך הטוב והמטיב, והיאך היה יודע שמשובח מן הראשון קודם שיטעום ממנו, אלא שמע מינה שאפילו גרוע ואפילו במין אחד מברך עליו. כתב הרב רבי אברהם ב"ר דוד ז"ל שהוא הדין לפת שאם אוכל משני מיני פת שמברך הטוב והמטיב. אבל חכמי צרפת ז"ל סוברין שאין מברכין הטוב והמטיב על הפת, לפי שדרך בני אדם לאכול משני מיני פת, וכשבירך תחלה דעתו היה על שניהם. אבל יין שאין דרך בני אדם לשתות שני מינין ביחד לפיכך מברך על היין ולא על הפת.
היה אוכל במקום אחד והלך לגמור אכילתו במקום אחר שלא יראה משם מקומו הראשון שהתחיל לאכול בו, הרי [זה] מברך על מה שאכל לאחריו, וחוזר ומברך לפניו על מה שחוזר ואוכל, כמו שאמרו שינוי מקום צריך לברך. ואין הפרש בין דברים שטעונים ברכה לאחריהם במקומן, ובין דברים שאינן טעונים ברכה לאחריהם במקומן, בכלן צריך לחזור ולברך. וכרב ששת שאמר בפרק ערבי פסחים אחד זה ואחד זה צריך לחזור ולברך, וכן פסק הרב אלפאסי ז"ל. וכבר הארכנו בזה בשער המוציא.
יש דברים שטעונין ברכה לאחריהם במקומן, ויש דברים שאינן טעונין ברכה לאחריהן במקומן, ופירשו הרב אלפאסי ז"ל ור"ח ז"ל שפת ומיני דגן שהם חמשה המינין, הן שטעונין ברכה לאחריהם במקומן שאכלן שם, ופירות ויין ומיני תרגימה, אינן טעונין ברכה לאחריהם במקומן שאכלן, אלא מברך עליהם אפילו במקום אחר, שלא אכלן שם. ורש"י ז"ל פירש שטעונין ברכה לאחריהן במקומן, הן שבעת המינין הכתובים בתורה. והוא הדין ליין, לפי שברכה חשובה היא, שהיא מעין שלש, והרי היא כברכת הפת, ואין טעונין ברכה לאחריהם במקומן, הם שאר הפירות חוץ מאלו השבעה ומים שברכתן בורא נפשות רבות, שאינה חשובה כל כך.
<h2>דף קג:</h2>
הרי שבירך על היין ואין דעתו לשתות עוד אלא אותו הכוס, אם בא לשתות עוד אחר צריך לחזור ולברך עליו. וכן בכל פעם ופעם שימלך לאכול ולשתות צריך לברך לפניו, לפי שאין הברכה ראשונה שבירך עליו עולה לו עכשיו, מאחר שסלק דעתו מלאכול או מלשתות, או שאמר הבו וניבריך, או שנטל ידיו לברך, שוב אינו אוכל אלא בברכה, ובברכה שותה, וכן דעת הרב אלפאסי ז"ל. ומטעם זה צריך לברך בורא פרי הגפן על הכוס של ברכת המזון, מפני שכבר סלק דעתו והפסיק מלשתות מאחר שבירך ברכת המזון. ויש אוסרים לאכול ולשתות מכיון שאמר נברך, או שנטל ידיו לברך, ואפילו בברכה. לפי שמאחר שסלק דעתו מלאכול, קבל עליו לברך ברכת המזון מיד.
המים שהאדם שותה בתוך הסעודה אינן טעונין ברכה כלל, לפי שאף הם מחמת הסעודה הן באין, וברכת הפת פוטרת אותן, וגם אין להם חשיבות כיין לקבוע להן ברכה לעצמן. וכן העידו שהיו נוהגין רבינו תם ורש"י ז"ל. ואחרים החמירו לברך על המים בכל פעם ופעם לפי שמן הסתם נמלך הוא בשתייתן בכל פעם, שאין אדם קובע עצמו על שתייתן, והראשון נכון.
<h2>דף קד.</h2>
על היין הוא מברך תחלה בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן, שמתוך חשיבתו קבעוהו ברכה לעצמו וכן הפת, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. והיא, בא"י על הגפן ועל פרי הגפן ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה וגו' כמו שמפורשת למעלה. ויש מי שחותם על הארץ ועל הפירות. ויש מי שחותם על הגפן ועל פרי הגפן. והראשון נראה עיקר: ועל כל יין מברכין בורא פרי הגפן, אפילו ריחו רע, ומגולה ועל יין של צמוקים. וכן על יין שריחו חומץ וטעמו יין, שיין הוא. אבל אם טעמו חומץ, אע"פ שריחו יין אין מברכין עליו אלא שהכל, שאחר הטעם אנו הולכין, כרבא דאמר הכי במסכת ע"ז.
<h2>דף קד:</h2>
ותנו רבנן, כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך, [וטעמא משום דאמרינן בגמרא (ברכות י'.) כל מזמור שהיה חביב על דוד פתח בו בתהלה וסיים בו בתהלה] חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחברתה. יש מהן שפותחות בברוך ואין חותמות, והן ברכת הפירות וברכת המצוות. ויש מהן שחותמות בברוך ואינן פותחות בברוך והן כל ברכה הסמוכה לחברתה. וכבר בארתי זה בשער ראשון מהלכות קריאת שמע בג"ה. וצריך להזכיר שם ומלכות, דאמר רב (שם מ':) כל ברכה שאין בה מלכות והזכרת השם אינה ברכה. ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה.
<h2>דף קח:</h2>
שמרים שנתן לתוכן מים, אם נתן שלשה ויצאו ארבעה, יין הוא ומברכין עליו בורא פרי הגפן, ואם לא יצאו כי אם שלשה או אפילו שלשה וחצי אינו יין, אלא חומץ לבד ואין מברכין עליו אלא שהכל. וכן הדין בחרצנין שנתן בהם מים. בד"א שאינו יין, בזמן שמוציא היין מן השמרים או מן החרצנים בקורה אבל כל שלא הכביד עליהם קורה או אבנים ונתן לתוכן מים, אע"פ שלא יצא אלא שיעור המים שנתן לשם או אפילו פחות מכן, הרי זה יין גמור ומברכין עליו בורא פרי הגפן. קנדיטון שהוא יין דבש ופלפלין מברכין עליו בורא פרי הגפן, שהרי יוצאין בו ידי ארבעה כוסות בפסח, כמו שאמרו בירושלמי. היין שנתבשל מברכין עליו בורא פרי הגפן. וכן מוכיח במסכת שקלים שאמרו מהו לצאת ביין מבושל ידי ארבעה כוסות, דאלמא תורת יין יש בו. ושלא כדברי הרב רבי יצחק אבן גיאת ז"ל, שכתב יין שנתבשל אפילו מעט, או נתן בתוכו מעט דבש, אין מברכין עליו בורא פרי הגפן.
